גירושין - עילות הגירושין
זכות הבעל לתת גט - עילות הגירושין שהבעל זכאי לטעון ולהוכיח:
1.
"בוגדת"- אישה אשר בגדה בבעלה זו אישה שבלשון המקורות "זנתה תחת בעלה". יובהר כי אין די בחשד, אלא על הבעל
להוכיח את הבגידה. אם הבעל תבע גירושין בשל בגידת האשה והוא הוכיח זאת בראיות מוצקות, אזי אסור לבעל להמשיך ולחיות עם האישה חיי אישות (כלומר לקיים יחסי מין) והבעל חייב לתת לתת לאישה גט, אפילו אם סלח לה (!)
במקרה בו הבעל הצליח להוכיח את בגידת האישה, ככל שהאישה מסרבת לקבל את הגט מהבעל, רשאי בית הדין הרבני
לכפות זאת עליה. עפ"י ההלכה, נדרשים לרוב שני עדים להוכחת מעשה הבגידה, אך כיום ניתן להסתפק גם בראיות אחרות המוכיחות את מעשה הבגידה. במקרה שהבעל הצליח להוכיח בגידת האישה, בית הדין הרבני יבקש גם את שמו המלא של המאהב ובפסק הדין יציין בית הדין כי האישה "אסורה על בעלה ועל בועלה", כלומר היא לא יכולה להינשא שוב לא לבעלה ולא למאהב עמו בגדה בבעלה.
במקרה של בגידה
מפסידה האישה הן את זכותה למזונות אישה והן את כתובתה! לפיכך, אישה אשר בעלה הצליח להוכיח את בגידתה תיאלץ להתמודד עם השלכות קשות לא רק בשל חיובה בגט אלא בשל הסנקציות הכלכליות המוטלות עליה, ואשר עשויות להשפיע מטבע הדברים על המשך ניהול התיק כולו ובפרט אם עסקינן באישה שאינה עובדת ואין לה מקורות הכנסה נוספים.
2.
"מורדת"-
אישה המסרבת לחיות חיי אישות עם בעלה, כלומר מסרבת לקיים עמו יחסי מין, נקראת "מורדת". יש להבחין בין שני סוגים של אשה "מורדת":
1. מורדת מתוך טענת
"בעינא ליה ומצערנא ליה"
– זאת אומרת, שהיא מסרבת לחיות עם בעלה, למרות שאין לה טענה נגדו על פי הדין המצדיקה את סירובה. במילים פשוטות, האישה
לא רוצה לקיים את חובתה כלפי בעלה בכל הנוגע ליחסי מין, למרות שהבעל מקיים את כל חובותיו כלפי האישה על פי הדין.
2. מורדת מתוך טענת
"מאיס עלי" – כלומר האישה טוענת
שאיננה יכולה לקיים עם הבעל יחסי אישות מטעמים שהיא מוכיחה- ולא רק מתוך טענה סתמית של "מאיס עלי" ("נמאס לי ממנו"). ככל שהאישה מצליחה לשכנע את בית הדין כי יש לה טענות המצדיקות את מרידתה בו בכנות ולכן היא מונעת ממנו את יחסי המין ודורשת את הגט, יעתר לכך בית הדין, כל עוד האישה לא דורשת את כתובתה. במילים אחרות, לא רוצה אותו ולא רוצה את כתובתו, הוא מאיס עלי. זאת לאור העובדה כי אם אכן נכון כי הבעל מאיס עליה הרי שהיא תרצה להיפטר ממנו ולו יהא זה גם בלי כתובתה. אם האישה דורשת את כתובתה הרי היא כמו מורדת מהסוג הראשון,
"בעינא ליה ומצערנא ליה", זאת אומרת אף על פי שאין לי טענות נגדו, ברצוני לצערו ע"י סירוב חיי אישות ולעגנו עד שיגרשני ויתן לי כתובתי.
לעניין הגט והכתובה
– אישה מורדת מהסוג הראשון, "בעינא ליה.." בית דין יכול להזהירה כי אם לא תשוב לחיות חיי אישות עם בעלה תאבד את זכאותה לכתובה. בית הדין יקבע עפ"י דרישת הבעל כי מדובר באישה מורדת, אך נותנים לה 12 חודשים כדי שתחזור לבעלה ותתפייס איתו. אם היא ממשיכה במרידתה כל התקופה רשאי הבעל לדרוש כי בית הדין יחייב את האישה בגט ללא כתובתה. לעומת זאת, אם האישה טוענת "מאיס עלי" וטענתה מבוררת לא כופים עליה לחיות עמו ולקיים עמו יחסי אישות, ורק כעבור 12 חודשים מחייבים אותה בגט. בשני המקרים, לא כופים את הבעל לתת את הגט בשל מרידת האישה. יש להבהיר כי בטרם חלפו 12 חודשים מיום הכרזת האישה כמורדת אם הבעל דורש להתגרש האישה לא מפסידה את כתובתה, אלא רק כעבור 12 חודשים בהם המשיכה במרידה. לכן אם היא תתחרט בתוך תקופת 12 החודשים מאז הכרזתה כמורדת היא תהיה זכאית לכל כתובתה.
לעניין המזונות
– אישה מורדת מאבדת את זכאותה למזונות, וזאת החל מהרגע בו הוכרזה כמורדת (בניגוד לכתובה אותה היא מאבדת רק בחלוף שניים עשר חודשים לאחר הכרזתה כמורדת). יחד עם זאת, במקרים חריגים אם היא נשארת בבית (ורק אז) אבל מורדת בטענת מאיס עלי מבוררת ומוכחת על פי עובדות וראיות ייתכן ובית הדין יפסוק שאינה מאבדת את מזונותיה. במילים פשוטות, רק כאשר בית הדין משוכנע שהצדק עם האישה המורדת הטוענת "מאיס עלי" ייתכן ויחייבו את הבעל לשלם לה מזונות.
יובהר כי אישה המסרבת לחיות עם בעלה או עוזבת את הבית מחמת
אלימות שהבעל הפעיל כלפיה, לא תחשב כאישה "מורדת", שכן לדעת בית הדין
סיבה זו מצדיקה את סירובה לחיות חיי אישות. במקרה כזה, הבעל יהיה מחויב לשלם לאישה מזונות על אף סירובה לקיים עמו יחסי אישות ו/או על אף שהאישה עזבה את הבית.
3.
"עוברת על דת יהודית"- כאשר הבעל מוכיח כי האישה רגילה לעבור על מנהגי הצניעות או נוהגת בפריצות באופן שאינו יכול להמשיך לחיות עמה. המדובר במקרים בהם גם אם האישה מקללת או מעליבה אותו או בפניו את ילדיהם או את הוריו, או אם היא מכה אותו וכד' והכל כשהיא עושה זאת בכוונה. אולם, חשוב לציין כי אם הבעל סולח לאישה וממשיך לחיות עמה ולקיים עמה יחסי אישות, לא יעלה בידו להשתמש בטענה זו כעילת גירושין ולחייב את האישה בגט.
4. "עוברת על דת משה" - כאשר הבעל מוכיח כי האישה מכשילה אותו על ידי זה שביודעין מביאה אותו לעבירות על דיני הדת, כגון שמאכילה אותו מאכלים לא כשרים בכוונה ואומרת לו שמדובר באוכל כשר או כאשר מקיימת עמו יחסים שעה שהיא בנידה וללא ידיעתו. אם האישה מודה או שיש עדים להתנהגותה והבעל התרה בה והיא ממשיכה בהתנהגותה היא עלולה לאבד כתובתה. הרעיון הוא שאישה מכשילה את הבעל בכוונה ולכן לא ניתן לדרוש ממנו שימשיך לחיות עמה. אך אם האישה מוכיחה שלא עשתה כן במזיד, אלא מתוך אי ידיעה או שגגה או פחד מפני בעלה, לא תעמוד עילת גירושין זו לזכות הבעל. גם כאן, אם הבעל סלח לאישה, כלומר במפורש או שממשיך לחיות עמה ולקיים עמה יחסי אישות, אזי לא יכול לטעון טענות אלו כנגד האישה לצורך עילת גירושין. כמובן שאם הבעל והאישה מנהלים אורח חיים חילוני, לא יוכל הבעל לטעון לפתע כי יש לו עילת גירושין זו כאשר הוא עצמו אינו מקפיד על ההלכות והמצוות האמורות.
5.
"מעשי כיעור"- מדובר במקרים בהם אין הוכחות מוצקות לכך שהאישה קיימה יחסים עם גבר אחר אולם עשתה מעשים המעוררים חשד כי אכן קיימה יחסים כאמור. על פי עילת גירושין זו, בשונה מעילת "בוגדת", אין הבעל חייב לגרש את אשתו והוא יכול לסלוח לה ולחיות עמה.
6.
"טענת מומים"- המדובר במומים גופניים מיוחדים לאישה, אשר יש בהם כדי להסיר את חיוב הבעל לחיות עמה חיי אישות. למשל, מחלת נפש. כן זכאי הבעל לדרוש חיוב האישה בגט אם יוכיח שמחמת מומים גופניים אחרים האישה איננה יכולה לקיים עמו יחסי אישות. לדוגמא, מחלה מדבקת. בדרך כלל מדובר במומים שהיו קיימים לפני הנישואין, אלא שהבעל לא ידע ולא יכול היה לדעת עליהם. אם הבעל ידע על המומים אזי לא תעמוד לו טענה זו כעילת גירושין שכן הוא "סבר וקבל". אם האישה הסתירה את המומים מהבעל בטרם נישאו ייתכן ותפסיד את כתובתה וגם אין לה זכות למזונות אישה כי היה בנשואין משום ספק מקח טעות, כלומר ספק אם בכלל היו נשואין תקפים ביניהם. רק במקרים בהם הבעל ידע על המומים או שאלו הגיעו לאחר הנישואין הוא אמנם זכאי לגרש את האישה, אך יהא עליו לשלם לה את כתובתה, שכן בנסיבות אלו מחד, אין לבוא נגדה בטענות ומאידך, אין להכריח את הבעל בחיים משותפים עמה.
7.
"עקרות"- במידה והאישה עקרה, כלומר לאחר 10 שנות נישואין לא הרתה, הדבר מהווה עילת גירושין. יוער כי אם קיימת הוכחה כי האישה עקרה אזי גם בטרם חלוף 10 שנות נשואין, תעמוד לבעל טענת העקרות כעילת גירושין.