משמורת ילדים והסדרי ראייה / זמני שהות – טובת הילד מעל לכל
אחד הנושאים החשובים והמשמעותיים לשני הצדדים לרוב בעת פרידה הוא נושא משמורת הילדים והשהות עמם. כך, עולה השאלה עם מי מבין ההורים ישהו הילדים וכיצד יחולקו זמני השהות של ההורים עם הילדים, כפי שנהוג היה לכנות "הסדרי ראיה" וכיום "זמני שהות".
כך, בעגה המקצועית משתמשים במונחים כגון "משמורת", "אפוטרופסות", "החזקת ילדים" ו"הסדרי ראיה" או "זמני שהות"; אך מהי בדיוק משמורת? מה ההבדל בין משמורת לבין הסדרי ראייה? מה ההבדל בין משמורת לבין אפוטרופסות? מי קובע את המשמורת ועל פי אילו קריטריונים? והאם אנחנו, כהורים, יכולים לערוך הסכם בנינו או שמא אנו זקוקים לבית המשפט או לרבנות גם בעניין זה?
תחילה, נעשה סדר במונחים העיקריים:
"אפוטרופסות"
היא אחריות הורית ללא קשר לשאלת המשמורת. על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שני ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם.
"משמורת" משמעותה "החזקה" פיזית, אצל מי ישהו הילדים בפועל. ההורה שאצלו הבית העיקרי של הילד מכונה "ההורה המשמורן". ההבדל בין ההורה המשמורן לבין ההורה השני הוא כי בעניינים לא מהותיים, הנוגעים לחיי היומיום, יחליט ההורה המשמורן, אולם בעניינים מהותיים (בריאות או חינוך, יציאה מהארץ וכיו"ב) צריכה להיות הסכמה של שני ההורים מכוח היותם שניהם אפוטרופוסים של הילדים.
"הסדרי ראייה" / "זמני שהות"
הם למעשה המועדים בהם נקבע כי ההורה האחר, כלומר ההורה הלא משמורן, יראה את הילד וישהה עמו; לרבות כאשר מדובר בלינת הילד בבית מגורי ההורה השני. במקרה של משמורת משותפת, לכל אחד מההורים יש זמני שהות עם הילדים.
"משמורת משותפת"
כיום ישנה מגמה במציאות החברתית והתרבותית הישראלית הנוכחית וכתוצאה מכך גם בפסיקת בתי המשפט, לפיה נקבעת יותר ויותר
"משמורת משותפת" על הילדים שהיא למעשה אחריות הורית שווה
במסגרתה הילדים מתגוררים, לסירוגין, אצל כל אחד מההורים, כאשר לעיתים קרובות זמן השהייה מתחלק באופן שווה או כמעט באופן שווה ולכל אחד מההורים יש "זמני שהות" עם הילדים.
מי קובע את משמורת הילדים וזמני השהות עמם? ולמי הסמכות לדון בנושא?
ההורים יכולים לערוך הסכם בו יקבעו הם עצמם את המשמורת וכן את נושא הסדרי הראייה / זמני השהות עם הילדים. כאשר בית המשפט או בית הדין הרבני בוחן את ההסכם על מנת לאשרו ולתת לו תוקף של פסק דין, וזאת יעשה כל עוד ההסכם תואם את טובת הילד או הילדים. במקרים אלו מומלץ כי ההורים יעזרו בעורך דין מנוסה בתחום דיני המשפחה ו/או מגשר לצורך ניסוח ועריכת ההסכם.
בהיעדר הסכם בין ההורים, בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני יכריעו בעניין המשמורת, באמצעות פסק דין.
לאור האמור, אנו מבינים כי הן בית הדין הרבני והן בית המשפט לענייני משפחה יכולים לדון בתביעת משמורת הקטינים. כלומר, הסמכות לדון בנושא משמורת הילדים וזמני השהות עמם היא סמכות מקבילה לשתי ערכאות המשפט.
השאלה היכן יתנהל התיק תלויה בצעדים המשפטיים בהם נקטו קודם לכן הצדדים, כלומר ההורים. כך, כאשר מוגשת תביעת גירושין ע"י צד כלשהו לבית הדין הרבני, לפני שהוגשה תביעת משמורת מטעם מי מהצדדים בבית המשפט לענייני משפחה, אזי נושא המשמורת כרוך אוטומטית ("מטיבו וטבעו") בתביעת הגירושין והוא יידון בבית הדין הרבני. אך אם הוגשה תביעה בנושא קודם לכן בבית המשפט לענייני משפחה אזי הנושא יהיה בסמכותו ויידון בבית המשפט לענייני משפחה.
לעיתים מוגשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לאחר שהוגשה זה מכבר תביעת גירושין לבית הדין הרבני (או ההפך) ובמקרה זה עלול להתעורר "מאבק סמכויות" בסופו יוכרע לאיזו מבים הערכאות קנויה הסמכות לדון בנושא ורק לאחר מכן ידון נושא המשמורת וזמני השהות עם הילדים. מצב זה מסבך את ניהול ההליכים ומסרבל אותם בשל "מרוץ הסמכויות" המתואר לעיל, ויש בעלי דין המנצלים תופעה זו באופן מכוון על מנת לייצר לעצמם יתרונות בנושא המהותי שהוא משמורת הילדים וזמני השהות עמם שעה שההכרעה בעניין זה מתעכבת נוכח ניהול מאבק הסמכויות.
במקרים כאלה במיוחד, נדרש עורך דין מנוסה ומקצועי הבקיא בתחום דיני המשפחה בכלל ומשמורת ילדים בפרט, על מנת שיוכל לסייע לכם לנהל את עניינכם בצורה הטובה ביותר לאור האפשרויות המגוונות הקיימות והסיטואציות שנוצרות בעקבות כך.
יוער כי ההכרעה בנושא המשמורת והסדרי הראיה אינה סופית וההורים יכולים לפנות לבית משפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני (תלוי היכן נידון הנושא) בבקשה לשנותה משיקולים הנוגעים לטובת הילד.
על פי אילו קריטריונים נקבעים משמורת והסדרי ראיה / זמני שהות?
העיקרון המנחה את ערכאות המשפט כמו גם את העובד/ת הסוציאלי/ת ואת פקיד/ת הסעד מטעם הרווחה, שנותנים המלצותיהם בנושאים אלו, הוא "עיקרון טובת הילד", והוא האינטרס הגובר על הכל לרבות ובפרט אינטרס ו/או רצון מי מההורים. עיקרון טובת הילד זכה בהלכה הפסוקה לכינוי "עקרון על ומנחה", שכן הוא מעל הכל ומנחה את כל הגורמים המעורבים לרבות ערכאות המשפט באשר הן להכריע על פי טובת הקטין בראש ובראשונה.
כמו כן, בישראל ע"פ הדין קיימת חזקה המכונה
"חזקת הגיל הרך", לפיה ילדים עד גיל
6 יהיו במשמורת האם, אלא אם כן נמצא כי האם אינה בעלת
מסוגלות
הורית (בשל התנהגות רשלנית ממש כלפי הקטין או בשל מחלת נפש או התמכרות לסמים או אלכוהול וכיו"ב). כיום, בעקבות המגמה להורות שווה, שהיא למעשה מובילה לקיום "משמורת משותפת" קיימים לא מעט מקרים בהם גם אבות זכו למשמורת על ילדים מתחת לגיל
6.
חזקת הגיל הרך יוצרת בעיה שכיחה לפיה לאור העובדה כי ילדים מתחת לגיל 6 מצויים במשמורת האם מתרגלים לכך משך השנים ונוצר סטטוס קוו שתואם את טובת הילדים להישאר במשמורת האם ולכן הנטיה להותיר את הילדים במשמורת האם אף לאחר הגיעם לגיל 6, מה גם שפניה נוספת לבית המשפט לאחר הגיע הילדים לגיל 6 עשויה "לפתוח מחדש" למעשה את הסכסוך בין הצדדים ו/או להסלימו דבר אשר ממילא עומד בניגוד לטובת הקטינים וכמובן שאינו מיטיב עם מי מההורים וכן אף כרוך בעלויות כספיות גבוהות בגין הוצאות משפט, אגרות, תשלום למומחים במידת הצורך ושכר טרחת עורך דין. בשנים האחרונות נשמעו קריאות רבות לביטול חזקת הגיל הרך ואף ננקטו צעדים משמעותיים לצורך כך, אך נכון לעתה חזקת הגיל הרך לא בוטלה. יחד עם זאת, בתי המשפט בפסיקתם אינם מייחסים משקל רב לחזקת הגיל הרך כפי שנהוג היה בעבר ויש קריטריונים רבים אחרים אשר נבחנים במסגרת ניהול ההליכים המשפטיים בנושא משמורת קטינים וזמני שהות עמם עד להכרעת בית המשפט או בית הדין בנושא.
לעיתים קרובות מכריע בית המשפט או בית הדין באופן זמני בלבד בנושא משמורת הילדים -
"משמורת זמנית"
וזאת עד לבירור מלוא טענות הצדדים לעומק תוך בחינת מכלול הקריטריונים והראיות לרבות ובפרט באמצעות מומחים מטעם בית המשפט ורק לאחר מכן מכריע בית המשפט או בית הדין בנושא משמורת הילדים וזמני השהות עמם בפסק דין מנומק מטעמו בנושא.
בבחינת הנסיבות לצורך ההכרעה בנושא משמורת הילדים וזמני השהות עמם נבחן, בין היתר, הקשר בין ההורים לילד ובין ההורים עצמם, המעורבות של כל אחד מההורים בחיי הילדים, זמינותם לילדים, התקשורת שלהם עם הילדים והיכולת לטפל בהם, לחנך אותם, להפעיל סמכות הורית כנדרש וכיו"ב. חשוב לציין, כי אם נמצא כי אחד ההורים מסית את הילדים כנגד ההורה האחר, במטרה לחבל בקשר של ההורה האחר עם הילדים הדבר עשוי להוות בסיס לקביעה כי אותו הורה מסית לא יהיה הורה משמורן לילדים לאור העובדה כי תפקיד ההורים הוא בין היתר לשמר ולטפח את הקשר של הילדים עם ההורה האחר למען טובת הילדים ורווחתם שכן הילדים זקוקים לדמות אמהית ודמות אבהית גם יחד לצורך התפתחותם הפיזית, הרגשית והנפשית.
מהם האמצעים העומדים לרשות בית המשפט ו/או בית הדין הרבני לצורך הכרעה בנושא המשמורת והסדרי הראייה או זמני השהות?
ראשית, בית המשפט או בית הדין הרבני רשאים למנות
פקיד סעד/פקידת סעד לסדרי דין (עובד סוציאלי בהכשרתו) אשר יערוך
תסקיר מקיף אודות המשפחה וימליץ על משמורת ועל הסדרי ראיה / זמני השהות. פקיד הסעד למעשה משמש כידו הארוכה של בית המשפט שאינו יכול לעשות את "עבודת השטח" ולפיכך ממנה מומחה מטעמו לעשות כן ולדווח לבית המשפט בדבר הנתונים שנאספו תוך מתן המלצות מטעם פקיד הסעד וגורמי הרווחה בעניין הצדדים וילדיהם. התסקיר אמור לשקף את תפקודה של המשפחה ואת היחסים בין כל הורה וילד ובין ההורים עצמם. את התסקיר עורך פקיד הסעד לאחר ששוחח ונפגש עם ההורים ולאחר שבדק את מצב הילדים לרבות ע"י ביקורי בית, קבלת דיווח מגורמי החינוך שבחיי הילדים בפרט הגננת ואו המורה המחנכת ו/או יועצת בית הספר. התסקיר מתאר בקצרה את תפקודו ומצבו של כל אחד מההורים והילדים ולבסוף מסכם התסקיר את התרשמותו של פקיד הסעד והמלצותיו המתייחסות למשמורת ולהסדרי הראיה / זמני השהות. התסקיר מוגש לביהמ"ש אשר לרוב מעביר זאת לתגובת הצדדים ולאחר מכן בית המשפט מכריע בעניין.
בית המשפט אינו מחויב לקבל את המלצות התסקיר ובפרט ככל שמי מהצדדים מתנגד להמלצות התסקיר, הרי שניתן לבקש להפנות שאלות הבהרה אל פקיד הסעד בהתייחס לתסקירו לרבות המלצותיו, כך למשל במידה והחסיר פקיד הסעד עובדות מהותיות הרלבנטיות לצדדים או למשפחה בה עוסק התסקיר או ככל שמסקנותיו מתבססות על נתונים מסוימים או מסקנות מסוימות שייתכן ואינן נכונות, כמו כן ניתן לבקש לחקור את פקיד הסעד בדיון שיקבע לכך בבית המשפט הן על התסקיר והן על תשובותיו של פקיד הסעד לשאלות ההבהרה.
חשוב לציין, כי בית המשפט מתייחס בכובד ראש להמלצות פקיד הסעד שהינו למעשה ידו הארוכה של בית המשפט, כאמור לעיל, אך יחד עם זאת בית המשפט אינו חותמת גומי על תסקיר פקיד הסעד והוא עשוי להכריע בשונה להמלצות פקיד הסעד, זאת אף אם הוגשו מספר תסקירי פק"ס לתיק בית המשפט, בסופו של דבר בית המשפט עורך את מכלול השיקולים והטענות הנטענות בפניו הן בכתבי הטענות והן בדיונים שבפניו ולעיתים עשוי להשתכנע כי המלצות פקיד הסעד אינן תואמות את טובת הקטינים דווקא ולהכריע בפסק דינו בשונה מהמלצות פקיד הסעד.
כך
בפסק דין מפורסם בו ייצגה
עו"ד הילה זוהר את האב, אשר נלחם על משמורת ילדיו וזמני השהות עמם ופנה לבית המשפט למשפחה בתביעה מתאימה בעניין, שעה שהאם סירבה בכל תוקף לקיום משמורת משותפת ועמדה על כך כי היא זו שצריכה להיות ההורה המשמורן הבלעדי לקטינים, וכן פקידות הסעד במחלקת הרווחה סברו אף הן כך ונתנו את המלצותיהן במספר תסקירים מטעמן שהוגשו לבית המשפט לפיהם משמורת הילדים צריכה להיות לאם בלבד. לאחר שעו"ד זוהר פנתה בבקשות שונות לבית המשפט בעניין וכן בשאלות הבהרה בכתב לפקידות הסעד על התסקיר שהוגש מטעמן וכן לאחר קיום דיונים בבית המשפט לרבות בנוכחות פקידות הסעד ומנהלת מחלקת הרווחה, שכנעה עו"ד זוהר את שופט בית המשפט לענייני משפחה להיפגש בעצמו עם הילדים ולשוחח עמם בלשכתו על מנת לברר את
רצונם של הילדים בעניין. בית המשפט נעתר לבקשותיה של עו"ד הילה זוהר ובסופו של דבר הכריע בית המשפט בפסק דינו כי משמורת הילדים תעבור לידי האב (!) בית המשפט פסק כי הילדים יעברו לחזקתו של האב ואילו האם תהא רשאית לקיים עמם הסדרי ראיה ובמקביל תשתתף גם האם בטיפול מתאים אצל מומחה שהציע האב באמצעות עו"ד הילה זוהר.
לקריאת פסק הדין המפורסם בו ייצגה עו"ד זוהר את האב שקיבל את משמורת הילדים בניגוד לתסקיר פקידות הסעד -
לחץ כאן >>>
רצון הילדים – האם מישהו שומע את קולם של הילדים ורצונם?
רצון הילדים מהווה שיקול במסגרת כלל השיקולים אליהם נדרש בית המשפט בבואו להכריע בנושא משמורת הילדים וזמני השהות עמם. דבר ידוע הוא כי לא תמיד רצון הקטינים עולה בקנה אחד עם טובתם ורווחתם, ולעיתים רצון הקטינים מוטה לצד זה או אחר אך ורק על מנת לרצות את אחד ההורים ו/או מתוך פחד ורגשות אשם. יחד עם זאת, הפסיקה הענפה קבעה כי רצון הקטינים הינו שיקול שיש לתת הדעת עליו ובפרט כאשר מדובר בילדים גדולים יחסית ושאינם בגיל הרך. ילדים שמסוגלים להביע את עצמם ורצונם, בוגרים יחסית ושקולים. לכן, על אף כל האמור לעיל, קיימים מקרים בהם בית המשפט לא יסתפק בחוות דעת המומחים ויבקש לשמוע מהו
רצון הילד, מפי הילד. מדובר בשיחה בלתי פורמלית, ללא נוכחות ההורים, במסגרתה השופט נפגש עם הילד ו/או הילדים ומשוחח עמם בלשכה שלו, שואל לרצונם ומוודא שלא הופעלה עליהם השפעה כלשהי מצד אחד ההורים העולה לכדי הסתה ואשר "כיוונה" אותו לרצון האמור. ההתחשבות ברצונו של הילד תלויה כאמור בגילו ובמידת בגרותו של הילד, וכל מקרה נבחן לגופו של עניין.
[ראה לעיל פסק הדין המפורסם בו ייצגה עו"ד זוהר את האב בתביעתו למשמורת הילדים בשל רצון הילדים להיות במשמורת האב].לחץ כאן >>>
מהם הסדרי הראיה או זמני השהות המקובלים?
כאשר הילדים במשמורת האם, מקובל כי זמני הסדרי הראיה / זמני השהות של האב עם הילדים יהיו פעמיים באמצע השבוע בשעות אחר הצהריים וכן בכל סוף שבוע שני, כלומר סופי שבוע לסירוגין. תקופות החגים והחופשות מחולקות שווה בשווה כך שאם הילדים חגגו חג אחד עם האב, שנה לאחר מכן הם יחגגו עם האם. יצוין כי ניתן להרחיב את הסדרי הראיה כך שיכללו לינה אצל ההורה הלא משמורן. כמו כן יש המעדיפים כי הילדים ישהו עמם סוף שבוע ארוך עד ליום ראשון בבוקר בו ישיבו את הילדים ישירות למוסדות החינוך. במקרה בו הילדים במשמורת האב, בדרך כלל יתקיימו הסדרי ראיה / זמני שהות של הילדים עם האם במתכונת דומה, תלוי בנסיבות.
במקרים של משמורת משותפת למעשה מתווסף בדרך כלל יום נוסף באמצע השבוע של זמני שהות עם הילדים וזאת אחת לשבועיים. באופן זה, חלוקת הזמן בו שוהים ההורים עם הילדים היא כמעט שווה.
מהי "ועדת תסקירים"?
במקרים של מאבקי משמורת והסדרי ראיה/זמני שהות עם הילדים שהם מאבקים מורכבים וקשים, ייתכן ותתכנס בנוסף ועדת תסקירים בלשכת הרווחה ברשות המקומית, בה יושבים מנהל מחלקה או ראש צוות, פקיד סעד מחוזי לסדרי דין אחד או יותר ופסיכולוג או פסיכיאטר ילדים. וועדת התסקירים
כותבת את התסקיר במשותף ונותנת את המלצותיה. לצורך כך, עשויה ועדת התסקירים לזמן הורים, ילדים, גורמי טיפול נוספים, ידידי המשפחה ואחרים. ההורים משתתפים בחלק מדיוני ועדת התסקירים ובהסכמת שניהם ניתן להביא את עורכי הדין שלהם כמשקיפים.
מהי "מסוגלות הורית"?
בית המשפט יכול למנות מומחה, פסיכולוג קליני, לעיתים על פי בקשת אחד הצדדים, על מנת שיערוך
אבחון מסוגלות הורית במסגרתו הוא עורך מבחנים ובודק את האינטראקציה עם הילדים. בסופו של דבר, הפסיכולוג מוסר לבית המשפט חוות דעת בדבר המסוגלות ההורית ביחס לכל אחד מההורים. מבחני מסוגלות הורית ידועים כהליך שאינו "נעים" למי מההורים, הטענה כי להורה אין מסוגלות הורית היא טענה קשה, ובדרך כלל ייטה בית המשפט להיעתר לבקשת בחינת מסוגלות הורית רק במקרים מאוד מורכבים בהם בשל הנסיבות החריגות אין מנוס אלא לבצע בדיקת מסוגלות הורית למען טובת הילדים ורווחתם.
מה קורה לאחר שהתיק "מסתיים" כלומר לאחר פסק הדין?
לאחר מועד מתן פסק הדין בית המשפט בדרך כלל מורה למזכירות לסגור את התיק. יחד עם זאת, אם בשלב מאוחר יותר מתעוררת בעיה כלשהי בקשר לפסק הדין או לקיומו ניתן לפנות שוב לבית המשפט בכל הנוגע למשמורת ו/או להסדרי הראיה/זמני השהות עם הילדים. זאת בעיקר כאשר יש שינוי נסיבות, למשל בשל מעבר מגורים של מי מהצדדים ו/או ככל שמי מהצדדים לא מקיים את התחייבויותיו על פי פסק הדין, לא מקיים את הסדרי הראיה/זמני השהות עם הילדים לא מגיע ולא משתף פעולה ו/או כאשר הורה אחד מנסה למנוע מההורה האחר לראות את הילדים ולקיים עמם זמני השהות על פי פסק הדין.
כמו כן יובהר כי לעיתים, גם כאשר מסתיים התיק, בית המשפט מסמיך את פקיד/ת הסעד לפרק זמן נוסף, לשם פיקוח ומעקב אחר ביצוע הסדרי הראייה / זמני השהות, כך ככל שמתעוררת בעיה ו/או יש צורך בשינוי, יוכלו מי מהצדדים לפנות לפקידת הסעד ללא צורך בפתיחת הליך משפטי נוסף. כך גם יכול בית המשפט לקבוע כי הצדדים יפנו ו/או ימשיכו בטיפול מתאים ואשר נדרש עבורם במגזר הפרטי, בהתאם לנסיבות.