הקשר בין משמורת משותפת לגובה המזונות - האמנם?
- הלכת בע"מ 919/15 שניתנה בחודש יולי 2017 משנה את "כללי המשחק" הידועים -
האם קיימת כיום הפחתה או ביטול של חיוב אב במזונות ילדים בשל משמורת משותפת? או שמא אין צורך יותר בקביעת משמורת משותפת לצורך הפחתת המזונות או ביטולם?
בישראל חל הדין האישי בכל הנוגע למזונות, כלומר הדין הדתי. בהתייחס ליהודים, מדובר על הדין העברי לפיו האב חייב חובה אבסולוטית בצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים. מעבר לכך, חייב האב בהוצאות הילדים גם "מדין צדקה" וכך גם האם בכפוף ליכולתה הכלכלית.
לאחרונה, פסיקת בתי המשפט מתווה מגמה חדשה לפיה בנסיבות של משמורת משותפת יש לפסוק מזונות שוויוניים. כלומר האב לא נושא לבדו בנטל מזונות הילדים, אלא הנטל במזונות הילדים מתחלק בין ההורים.
הרציונאל העומד מאחורי גישה זו קובע כי למעשה בזמן שהילדים שוהים עם ההורים הרי שכל אחד מההורים נושא באופן ישיר בהוצאות הילדים, לדוגמה: מים, חשמל, אוכל וכיו"ב ולכן לכאורה אין סיבה כי במקרה של משמורת משותפת, כאשר הילדים שוהים זמן שווה אצל האב ואצל האם, יישא האב בכפל במזונות הילדים בכך שגם ישלם כספים לאם וגם ישלם הוצאות ישירות על הילדים בזמן שהותם עמו.
יחד עם זאת, קביעת משמורת משותפת אינה מבטלת או מפחיתה אוטומתית את תשלום המזונות, אלא כל מקרה ייבדק לגופו של עניין. כך למשל, אם זמני השהות אינם שווים ו/או נרחבים באון בו הילדים שוהים עם האב את אותו הזמן כמעט בו שוהים עם האם, הרי שלא מתקיים הרציונאל להפחתת תשלום המזונות קל וחומר ביטולם ואין מקום לעשות כן. מנגד, כאשר ההורים שניהם עובדים ומשתכרים משכורת בגובה כמעט זהה, או כאשר מדובר באם שהיא אמידה, אזי כאשר הילדים שוהים בזמני שהות כמעט זהים עם כל אחד מההורים יש מקום להפחית מדמי המזונות ו/או לבטלם לחלוטין כך שכל צד ישא בפועל בהוצאות הילדים בזמן שהותם עמו.
הדרך בה נימקו בתי המשפט את שינוי המגמה, בכל הנוגע לקביעת חיוב וגובה המזונות היא בין היתר לאור העובדה כי לא מתקיימת למעשה סתירה בין ההלכה הפסוקה שהיתה עד למועד זה לבין פסיקתם "החדשה" של בתי המשפט בנושא, שכן עדיין חובתו של האב לזון את ילדיו היא חובה מוחלטת מכוח הדין האישי, אלא שהאמצעי לעמידה בחובה זובעת שהאב משמורן על הילדים בהסדר של משמורת משותפת, יכול וייעשה על ידי הזנת הקטינים בפועל חלף תשלום כספי לידי האם. כלומר, בנסיבות בהן מתקיימת משמורת משותפת והורות שווה יש מקום לראות בנשיאת צרכי הילדים באופן ישיר על ידי האב כתשלום מזונות ועל כןראוי להפחית
באופן יחסי מתשלום מזונות הילדים שעל האב לשלם לידי האם או לבטלם לחלוטין, ובלבד שלא תפגע טובת הקטינים עקב כך.
בחודש יולי 2017 שונתה ההלכה בעקבות פסק דין מסכם ומחייב שניתן בבית משפט העליון בבע"מ 919/15 (בג"צ), ולמעשה חל "מהפך" בדיני המשפחה, כאשר ביהמ"ש העליון קבע הלכה חדשה לפיה כאשר מדובר בקטינים עד גיל 6 ימשיך תשלום המזונות כחובה אבסולוטית על האב אך החל מגיל 6 סכום המזונות ייקבע בהתאם להכנסות שני ההורים וחלוקת זמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים וזאת עד לגיל 18.
בפועל בתי המשפט מיישמים את ההלכה החדשה, כך שפסקי הדין המחייבים בתשלום מזונות מחולקים לשני שלבים - במידה ויש קטין עד גיל 6 נקבעים מזונותיו בהתאם לדין כמפורט לעיל, ובנוסף נקבעים מזונותיו גם לאחר גיל 6 בהתאם להלכה החדשה. כך למעשה מרבית בתי המשפט קובעים "מזונות מדורגים" לפני גיל 6 ולאחריו. לעתים בתי המשפט קובעים כי עד גיל 6 יחול אמנם חיוב אבסולוטי כפי שקובע הדין, אך קיימת הפחתה של סכום המזונות המשולם בהתאם לזמני השהות המתקיימים וזאת ע"פ הפסיקה כפי שהייתה עד למועד ההלכה החדשה בעניין מטעם בג"צ (ראה פירוט לעיל).
חשוב להדגיש כי ביישום ההלכה מעבר למזונות המדורגים הנקבעים כאמור עד לגיל 6 ולאחריו, הרי שבמרבית המקרים בהם מתקיימת משמורת משותפת וכאשר שני ההורים עובדים ובעלי הכנסה (גם אם לא שווה) בתי המשפט לא מחייבים מי מההורים בתשלום מזונות הקטינים, אלא כל אחד מההורים נושא בהוצאות הילדים באופן ישיר. תשלום הוצאות חריגות ו/או גדולות אשר היה מחולק בד"כ באופן שווה בין ההורים (כולל צהרון, טיולים, חוגים וכיו"ב) כיום מתחלק בין ההורים בהתאם להכנסה הפנויה הנותרת בידם. כמו כן, לרוב פוסקים בתי המשפט כי גם הקצבה המתקבלת עבור הילדים מטעם המוסד לביטוח לאומי תתחלק בין ההורים באופן שווה, אם אין פער משמעותי בכנסות ההורים.
דבר נוסף שמיושם בעקבות ההלכה החדשה הוא רעיון "הורה מרכז", כלומר ההורים פותחים חשבון בנק ייעודי לטובת הילדים והוצאותיהם ומפקידים בחשבון את הכספים הנדרשים לעתים גם את קצבת המל"ל, וחשבון זה משמש עבור הוצאות הילדים ואחד ההורים אחראי לכך. בפסקי דין נוספים נקבע כי תפקיד "ההורה המרכז" יתחלף מפעם לפעם בין ההורים (למשל מדי שנתיים ימים) כך שגם בעניין זה יהיה שוויון בי ההורים.
עניין נוסף אשר יש לתת הדעת עליו הוא החלוקה הנדרשת בתוך ההוצאות ההכרחיות של הילדים - יש לאבחן בין הוצאות תלויות זמני שהות לבין הוצאות שאינן תלויות זמני שהות.
אז כמה משלמים מזונות במשמורת משותפת?
חשוב להבהיר כי עד להלכה החדשה לא היה בידי בית המשפט כלי או נוסחה לחישוב סכום המזונות באופן שיתאים לכל התיקים. כיום לפי ההלכה החדשה והמחייבת שניתנה בביהמ"ש העליון כאמור לעיל, סכום המזונות נקבע ע"פ שני פרמטרים: 1. יחס ההכנסות של שני ההורים מכל מקור שהוא (לא רק השתכרות ממקום עבודה אלא גם הכנסות פאסיביות למשל כמו שכר דירה המשולם עבור דירה שבבעלות אחד הצדדים) ככל שהפער בין ההכנסות גדול יותר כך ייקבע סך המזונות המשולם ע"י כל אחד מההורים בהתאם ליחס ההכנסות כאמור. ככל שאין פער משמעותי בין הכנסות הצדדים, הסבירות היא כי לא יהיה כלל חיוב במזונות. 2. חלוקת זמני השהות בין ההורים - ככל שזמני השהות שווים יותר כך אין צורך בחיוב מי מההורים במזונות הילדים וההפך.
בעבר, נוצרו פסיקות שונות לפיהן בית המשפט קבע כי במקרה של משמורת משותפת אין כל צורך בתשלום מזונות, ובפסיקות אחרות נקבעה הפחתה של 50% מהסכום שהיה אמור להיות משולם שלא במשמורת משותפת ובפסיקות אחרות קבעו הפחתה של 35% או 25%.
תחילה קבע בית משפט המחוזי הנכבד בפסיקתו כי שיעור ההפחתה במזונות האב במקרים של משמורת משותפת ייעשה בכל מקרה ונסיבותיו תוך איזון ראוי בין מכלול הגורמים, לרבות גובה הכנסות שני ההורים, רמת החיים לה הורגלו הקטינים, צרכי הקטינים וכו'.
בפסיקה מאוחרת יותר חידד בית המשפט המחוזי הנכבד כי אין התאמה מדויקת בין משך הזמן בו הקטין שוהה אצל ההורה המשמורן לבין גובה ההוצאות, שכן חלק ניכר מההוצאות אינן תלויות בזמן השהייה של הילד עם הוריו. כך למשל, רכישת ציוד ורהיטים לילדים, ביגוד וכו'. לפיכך, גם אם הכנסות הצדדים זהות בקירוב, נדמה כי כל עוד הדין מורה עלחובת האב
לשאת במזונות ילדיו, הרי שאין להפחית את המזונות בשיעור של 50% כדבר שבשיגרה ויש לשקול בכל מקרה את מכלול הנתונים וההשלכות של ההפחתה עלטובת הקטינים.
כמו כן, במקרים בהם קיים פער של ממש בהכנסות הצדדים כך שהאם כמעט ואינה משתכרת או לא משתכרת בכלל ובשים לב לחובת האב לזון את ילדיו, ייטה בית המשפט לקבוע כי על אף משמורת משותפת אין מקום לקבוע שיעור הפחתה מגובה תשלום המזונות לידי האם בהתאם לנוסחה כזו או אחרת.
רכיב המדור במזונות – תשלום מגורים עבור הילדים:
גם לעניין המדור נשמעו מספר גישות בפסיקת בתי המשפט לרבות בית משפט המחוזי, כך, ישנן פסיקות בהן נקבע כי ראוי להפחית אך את הוצאות אחזקת המדור בעת שהות הילדים במשמורת האם, כלומר הוצאות הבית – חשמל, מים, ארנונה וכיו"ב לעומת הוצאות המדור, כלומר המורים (שכר דירה או משכנתא למשל) אותה לא ייטה ביהמ"ש להפחית שכן ההוצאה קיימת בשלמותה ללא קשר למשמורת הילדים. מנגד, בפסק דין אחר שניתן בבית המשפט המחוזי נקבע כי אמנם הוצאות המדור של האם אינן משתנות עקב המשמורת המשותפת, אך אין חולק כי על האב לשכור מדור שיאפשר דיור הולם לילדים המצויים במשמרתו כמחצית הזמן. ולאור השתכרות הצדדים שהינה זהה קבע ביהמ"ש הפחתה של 50% מסכום השתתפות האב במדור הילדים, הפחתה משמעותית ביותר.
כיום, לאור ההלכה החדשה כן עורכים בתי המשפט תחשיבים מתאימים לעניין גובה המזונות, בהתחשב בנתונים של המקרה שבפניהם, וזאת לא רק במקרים בהם מתקיימים זמני שהות שווים כפי שהיה בעבר, אלא בכל הנוגע לילדים מעל גיל 6 מתחשב ביהמ"ש בשני הפרמטרים הרלוונטים : ההכנסות ההורים וזמני השהות (גם אם הם לא שווים וגם אם אין משמורת משותפת!).
כמו כן גם לעניין המדור ע"פ ההלכה החדשה יש לקבוע כי כאשר כל הורה מלין את ילדיו בביתו, הוא משלם עבורם באופן ישיר את רכיב המדור ואין צורך בתשלום מדור נוסף עבור ההורה השני. יחד עם זאת, העניין תלוי בשני הפרמטרים המצוינים לעיל ע"פ ההלכה החדשה - היחס בין הכנסת כל אחד מההורים מכל מקור שהוא, יש לבדוק מהי ההכנסה הפנויה הנותרת אם בכלל וניתן לחייב בהתאם לכך. כמו כן, במקרים בהם אין לינת הקטינים בבית ההורה האחר או פעמים מעטות בלבד, כלומר זמני השהות מעטים, הרי שבית המשפט יכול לחייב במדור הקטינים לטובת ההורה האחר אשר אצלו לנים הקטינים לרוב והכל בהתאם לשיקול דעתו של ביהמ"ש הנתון בכל מקרה ומקרה.
לסיכום:
עיננו רואות, כי הפסיקה של בתי המשפט קידמה את הרעיון לפיו יש להתחשב בחיוב סך המזונות במקרים של משמורת משותפת וכחלק ממגמת עידוד האבות לקחת חלק מהותי פעיל ומעורב בחיי הילדים ובהתחשב בעובדה כי לאור השינויים החברתיים והתרבותיים בעת המודרנית במסגרתם נשים עובדות ומפתחות קריירה באופן בו הכנסתן לעיתים קרובות זהה להכנסת האב תוך התחשבות בצורכי האב ועל מנת לאפשר לאב קיום סביר ולספק את צורכי הקטין בזמן שהוא שוהה עמו.
כעת, לאחר שהסוגיה הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון, נקבעה הלכה חדשה המחייבת את כלל בתי המשפט (גם ביהמ"ש למשפחה וגם בתי המשפט המחוזיים) לפיה מזונות הילדים מעל גיל 6 ייקבעו ע"פ הכנסות הצדדים והיחס שביניהם (כך ממש נעשב חישוב באחוזים) ובהתאם לזמני השהות הקבועים לכל אחד מההורים עם הילדים. אף כאשר מדובר בילדים מתחת לגיל 6, קובעים בתי המשפט מראש מזונות מדורגים, כך שהצדדים לא יצטרכו לשוב להתדיין בבתי המשפט עם הגיע מי מהילדים לגיל 6. בית המשפט מראש מחשב את הנתונים המשפיעים על קביעת גובה המזונות בכל מקרה ומקרה וקובע בפסק הדין את סכומי המזונות אשר על הורה אחד לשלם להורה השני, אם בכלל. לרבות לעניין מדור הילדים.
הלכה חדשה זו של בג"ץ שניתנה לאחר שורה ארוכה של פסקי דין שניתנו בעניין בבתי המשפט השונים כמפורט לעיל, נועדה בין היתר לקדם את השוויון בין ההורים ללא קשר למגדר של כל אחד מהם.
על אף חשיבות ההגדרה של "משמורת משותפת" או אחריות הורית שווה, למעשה כיום כאמור לעיל בכל הנוגע למזונות ילדים מעל גיל 6 אין קשר בין הגדרת המשמורת או אחריות ההורית אלא ביהמ"ש בבואו להכריע עניין גובה המזונות אם בכלל מתחשב בשני הפרמטרים הרלוונטיים : יחס הכנסות ההורים (הפער בין הכנסות ההורים מכל מקור שהוא) וזמני השהות (גם אם הם לא שווים וגם אם אין משמורת משותפת!).
יובהר כי האינטרס המנחה והקובע הוא אינטרס טובת הילדים ומעל הכל, זאת כפי המצב המשפטי שהיה עד להלכה החדשה וממשיך גם אחריה. אינטרס טובת הקטין ממשיך להוות אינטרס על לפיו על ביהמ"ש הנכבד להתחשב בו בבואו ליתן פסק דינו הן במזונות הילדים והן במשמורת הילדים וזמני השהות עמם.
המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות תחליף לקבלת ייעוץ מקצועי ו/או חוות דעת משפטית. משרד עו"ד הילה זוהר ו/או מי מטעמו אינם נושאים באחריות בגין שימוש מכל מין וסוג שהוא הנעשה במידע האמור לעיל. ניתן לקבל ייעוץ מקצועי, מלא ומדויק בהתאם למקרה הספציפי בעניינכם באמצעות
יצירת קשר עם משרד עו"ד הילה זוהר.