נשואים אזרחיים והתרת נישואין
נשואים אזרחיים:
הפרוצדורה של נשואים אזרחיים הפכה פופולרית עם השנים, פשוט כי יש כאלו שלא יכולים ו/או לא רוצים להתחתן ברבנות. כך למשל, נישואי תערובת, כלומר נישואים בין בני זוג המגיעים מדת שונה, אינם יכולים להיערך ברבנות, שכן הרבנות אינה מכירה בנשואים אלו שאינם בין שני יהודים. כמו כן, ישנם פסולי חיתון, למשל ממזרים, כהן וגרושה וכיו"ב, וכן ישנם חסרי דת, אשר לא משתייכים לעדה דתית מוכרת, וגם הם אינם יכולים להיכנס בשערי הרבנות. לכל אלו מצטרפים זוגות חד מיניים שמבחינה הלכתית לא יכולים להינשא ברבנות וכן זוגות שמבחינה אידיאולוגית בוחרים שלא להתחתן בטקס דתי ברבנות.
נשמע לכם פשוט מדי? אז זהו, שלא ממש. לא ניתן להינשא בנישואים אזרחיים בארץ, רק בחו"ל.
הן זוגות שלא יכולים והן זוגות שלא רוצים כאמור, להינשא ברבנות, נאלצים לטוס להינשא בקפריסין או בפראג, יעדים פופולריים בשל קרבתם היחסית לישראל ובשל העלות הנמוכה הכרוכה בהגעה ליעדים אלו וביצוע הנישואים האזרחיים שם. בקפריסין ובפראג הנישואים האזרחיים נערכים בהשתתפות בני הזוג, ע"י פקיד רישום. לאחר הטקס, מקבלים בני הזוג תעודת נישואין מאושרת כדין נכון לאותה מדינה בה נישאו ובהתאם לכך, הנישואין נרשמים בארץ ישראל במשרד הפנים ובתעודת הזהות וכך בני הזוג מוכרים כבני זוג לכל דבר ועניין ע"י רשויות המדינה, זאת ע"פ כללי המשפט הבינלאומי הפרטי לפיהם על המדינה להכיר בזוגות שנישאו כדין על פי הדין החל במדינה בה נישאו. בנוסף לכך, ייתכן ושמעתם על "נישואי פרגוואי"
אשר מבוצעים ע"פ חוקי מדינת פרגוואי, אלו מתאימים גם לבני זוג שאחד מהם אינו יכול לצאת מהארץ מאחר שאין חובת השתתפות של שני בני הזוג בזמן ביצוע הנישואין. כך, בן הזוג שנותר בארץ נותן לבן הזוג האחר ייפוי כח לעניין הנישואין, ובהתאם לכך מתבצעים הנישואים. נישואין אלו מתבצעים יחסית בקלות ובמהירות.
התרת הנישואין (גירושין בנשואים אזרחיים):
חשבתם שעקפתם את הרבנות? חשבו שוב. בני זוג ששניהם יהודים ואינם מנועי חיתון,
כלומר שיכלו להינשא ברבנות, אך מבחינה אידיאולוגית בחרו שלא להינשא ברבנות יגלו שבמקרה של פרידה, יאלצו בכל זאת להתגרש ברבנות. אולם, הליך הגירושין יהיה פשוט יחסית לעומת זוגות שנישאו ברבנות – שכן, ע"פ פסיקת בית הדין הרבני הגדול, במקרה כגון זה, כל עוד יש לכך הסכמה
בין הצדדים, ניתן להתיר את הנישואין באמצעות פסק גירושין, קרי, במסגרת החלטה שיפוטית. כלומר, שני הצדדים מעוניינים להתגרש, במקרה כזה הבעל לא צריך לתת גט לאישה והאישה אינה חייבת לקבל את גיטה, אלא ינתן פסק דין רבני שקובע כי הצדדים גרושים.
לעומת זאת, בני זוג יהודים שנישאו בנישואים אזרחיים שלא מבחירה, אלא מכורח
נחשבים כ"נשואים לחומרא". הכוונה היא שבני זוג אלה נחשבים מבחינה הלכתית נשואים לכל דבר ועניין (נשואים כדת משה וישראל) שכן קיים ספק, ובשל הספק מחמירים עמם וקובעים שהם "נשואים לחומרא" ובמקרה כזה צריכים לבצע "גט לחומרא". המשמעות היא כי כל כללי הגירושין וההלכות בעניין חלים עליהם – הבעל צריך לתת גט לאישה ועל האישה לקבל את הגט וזה כאמור ייקרא "גט לחומרא".
כמו כן, באם מדובר בבני זוג יהודים שנישאו בנישואים אזרחיים מכורח ולא מבחירה, ואחד מבני הזוג נעדר (למשל, אם נעלם או ברח מן הארץ) או שהוא מסרב לתת גט – רשאי בית הדין הרבני להתיר את הנישואין במקרים מיוחדים גם ללא נוכחותו או הסכמתו וזאת ע"פ פסק דין.
כאשר מדובר בבני זוג בעלי דתות שונות
יחול עליהם הליך של "התרת נישואין"
המתבצע בבית המשפט לענייני משפחה (ערכאה אזרחית ולא דתית). בעבר על מנת לבצע "התרת נישואין" הדבר היה כרוך בהליך ארוך ומסורבל יחסית, כיום, במקרים בהם שני בני הזוג משתייכים לדתות שונות ומוכרות, יש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה להתרת נישואין ובמסגרת זו, יפנה נשיא בית המשפט לענייני משפחה בכתב לראשי בתי הדין הדתיים (לרבות בית הדין הרבני, כאשר מי מבני הזוג הוא יהודי או יהודיה) כדי שיקבע האם יש צורך בגירושין על פי הדין הדתי. במקרה בו קובע ראש בית הדין קבע כי אין צורך בגירושין ע"פ הדין הדתי - ידון בית המשפט לענייני משפחה בבקשה להתרת הנישואין, ולו הסמכות להתיר נישואי הצדדים ע"פ חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים). במקרה בו בית הדין הדתי ישיב לבית המשפט כי כן יש צורך בגירושין ע"פ הדין הדתי, יעביר בית המשפט את הבקשה להתרת הנישואין לדיון בבית הדין הדתי.
כך למשל, נשואי תערובת אינם תקפים עפ"י הדין וההלכה ולכן בית הדין הרבני אינו מכיר בהם ומשכך סביר להניח כ בית הדין הרבני יודיע בכתב תשובתו לנשיא בית המשפט לענייני משפחה כי אין צורך בגירושין עפ"י הדין הדתי, ובית המשפט לענייני משפחה הוא שיבצע את התרת הנישואין.
מה ההבדל בין בני זוג שנישאו ע"פ דת לבין בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים?
נכון להיום, החובות והזכויות הקיימות לזוגות שנישאו על פי ההלכה היהודית כמעט שוות לאלו החלים על זוגות שנישאו בנישואים אזרחיים. כך למשל, בעבר
נקבע כי אישה אשר נישאה לבעלה בנישואים אזרחיים אינה זכאית לתשלום מזונות מן הבעל. בהמשך קבע בית המשפט העליון כי כאשר בני זוג מחליטים להתחתן בנישואין אזרחיים הם למעשה כורתים ביניהם הסכם
המקים חובות וזכויות על פי דיני החוזים הישראליים הכלליים. ובמסגרת זו נקבע כי כללי היושר וההגינות הם אלה שמחייבים תמיכה במקרים של גירושין ולכן כיום,
בהתקיימותם של תנאים מסוימים ניתן לחייב "במזונות אזרחיים" או "מזונות משקמים". זאת ועוד, בנושא הרכושי, הרי שחוק יחסי ממון בין בני זוג תקף גם לגבי זוגות שנישאו בנישואין אזרחיים. כלומר, הרכוש המשותף שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם יחולק לאחר הגירושין (או לפני, בהתקיים אחד המקרים הקבועים בחוק), כפי שיחולק במקרה של גירושין בין בני זוג שנישאו בטקס דתי. מאידך, בכל הנוגע לחובה כי הבעל יתן גט וכי האישה תקבל את הגט בהתאם להלכה וכן בכל הנוגע לחובת הוכחת עילת גירושין ע"פ ההלכה (למשל בגידה וכיו"ב), הרי שאלו אינם קיימים במסגרת נישואים אזרחיים. כך למשל, גם הזכות לכתובה לה זכאית אישה נשואה כדת וכדין אינה קיימת עבור אישה הנשואה בנישואים אזרחיים.
עו"ד הילה זוהר בעלת נסיון רב בכל הנוגע לנשואים אזרחיים ולהתרת נשואין, טיפלה ומטפלת בהצלחה רבה בתיקים רבים בנושא נשואים אזרחיים והתרת נשואין, לרבות כאשר מי מהצדדים לא נמצא בארץ והצד אשר נותר בארץ מעוניין בהתרת הנישואין.
הנכם מוזמנים לפנות למשרד עוה"ד הילה זוהר בכל הנוגע לנושא נשואים אזרחיים והתרת נישואין
-
צור קשר >>>
המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות תחליף לקבלת ייעוץ מקצועי ו/או חוות דעת משפטית. משרד עו"ד הילה זוהר ו/או מי מטעמו אינם נושאים באחריות בגין שימוש מכל מין וסוג שהוא הנעשה במידע האמור לעיל. ניתן לקבל ייעוץ מקצועי, מלא ומדויק בהתאם למקרה הספציפי בעניינכם באמצעות
יצירת קשר
עם משרד עו"ד הילה זוהר.
חזור למאמרים ומידע >