בית הדין הרבני פסק בפסק דין מעניין ומנומק להפליא כי אישה, אשר מעוניינת בגירושין כפי שהוכיח הבעל, באמצעות עו"ד הילה זוהר, אבל טוענת טענות שווא בדבר רצונה לכאורה בשלום בית וזכאותה למזונות אישה, תוך שהיא מנסה להתל בבית הדין ולכן לא זו בלבד שעליה לקבל גט מהבעל אלא שגם אינה זכאית למזונות אישה ולכן תביעתה נדחתה. 

 

עו"ד הילה זוהר ייצגה את הבעל אשר הגיע למשרדה לאחר שאשתו הגישה נגדו תביעת רכוש בבית המשפט לענייני משפחה ותביעת גירושין בבית הדין הרבני. בהתאם לכך, פנה הבעל באמצעות עו"ד הילה זוהר לבית הדין הרבני והגיש תביעה מטעמו בנושא מזונות אישה כשהוא מבקש לכרוך זאת בתביעת הגירושין שהוגשה לבית הדין קודם לכן מטעם האישה! האישה מיד לאחר מכן פנתה במקביל הן בתביעת מזונות אישה לבית המשפט לענייני משפחה ולכן גם התנגדה נחרצות לכריכת נושא מזונות אישה בתביעת הגירושין שהוגשה מטעמה לבית הדין הרבני והן בבקשה לבית הדין הרבני לפיה עתרה האישה למחוק לחלוטין את תביעתה לגירושין! כל זאת מתוך מטרה "להפיל" את הכריכה שכרך הבעל בתביעתה. לאור האמור, הבעל התנגד לבקשת האישה למחוק את תביעת הגירושין שהיא הגישה ותמך זאת בהלכות ובדין העברי. כמו כן טען הבעל כי ממילא תביעתו שלו מבחינה מהותית היא גם תביעת גירושין לאור הטענות שהוסיף הבעל על תביעת הגירושין של האישה. 

בהמשך, הבעל טען את טענותיו לגירושין אך האישה טענה לפתע כביכול היא חפצה ב"שלום בית". בדיון נוסף שהתקיים בבית הדין דרשה האישה כי בית הדין יחייב את הבעל לשלם לה מזונות אישה. לאחר שבית הדין שמע את טענות הצדדים בדיונים שנערכו בפניו, בית הדין הבהיר כי פני הצדדים לגירושין ואין מקום לתביעת מזונות אישה. או אז טען ב"כ האישה כי האישה אולצה להסכים לגירושין וכי לבעל, שהגיש בעצמו תביעת גירושין, אין כל עילה. 

לאחר שהוגשו סיכומים מטעם כל אחד מהצדדים בנושא הגירושין, בית הדין הרבני קבע בפסק דין מפורט ומנומק היטב מיום 26.2.12, כי הוא דוחה מכל וכל את טענות האישה לפיהן הבעל אילץ אותה לתבוע גירושין ומבהיר כי לו הייתה האישה אוהבת את הבעל, באמת ובתמים, לא הייתה פותחת מלכתחילה תביעה לגירושין, מה גם שלא מובן מדוע שהבעל יאלץ את האישה לתבוע גירושין כשהוא יכול לעשות זאת בעצמו. יחד עם זאת בית הדין קיבל את טענות הבעל כפי שנטענו ע"י באת כוחו, עו,ד הילה זוהר, לפיהן האישה לא אמרה "אפילו ברמז", כי היא חוזרת בה מתביעת הגירושין בגלל שהיא חפצה בבעלה וכן המסקנה העולה מתוך התנהלות האישה ומטענותיה שלה כפי שנכתבו באריכות גם בכתבי טענותיה כי למעשה האישה סברה שהיא תקבל את הרכוש באופן שנוח לה וכאשר התברר לה שהבעל אינו מסכים לחלק את הרכוש באופן זה היא גמרה אומר, בעצת בא כוחה, להקשות על הליך הגירושין על מנת לנסות ולהכפיף את הבעל לתנאים הממוניים והרכושיים שהיא הציבה לו. וכך קבע בין היתר בית הדין הנכבד בפסק דינו: 

באשר לבקשת האישה למזונות קבע בית הדין הרבני בפסק דינו באופן מפורש: "גם תביעתה לקבל מזונות אינה הוגנת כאשר בעצם היא אינה מעוניינת בשלום ומצהירה כי היא אינה מסכימה לקבל גט ותובעת מזונות עד לסיום המו"מ, דהיינו, במילים אחרות – עד שיחתם הסכם שמוצא חן בעיניה". 

בצעד נדיר וחריג בית הדין הרבני דחה את בקשת האישה למחוק את תביעת הגירושין שהגישה וקבע כי על האישה לקבל את גיטה, זאת ועוד בית הדין דחה את תביעת האישה לחייב את הבעל במזונות. בית הדין מתאר באריכות בפסק דינו את התנהלותה של האישה והתנהגותה ואף מביע דעתו על כך ומסקנותיו בעניין וכן מתייחס בית הדין בפסק הדין לכל אחת ואחת מטענות האישה שנטענו, שאין בהן ממש לא משפטית ולא עובדתית. 

באשר לתביעת המזונות שהוגשה מטעם האישה לבית המשפט לענייני משפחה - הרי שבמסגרת "מאבק הסמכויות" קבע בית המשפט כי על תביעת האישה למזונות להימחק, שכן משנדון נושא מזונות אישה בבית הדין הרבני על פי תביעתו של הבעל הרי שאין לבית המשפט למשפחה סמכות לדון אף הוא בנושא. 

לקריאת פסק הדין המפורסם  לחץ כאן >>>

ב"כ הבעל – עורכת דין הילה זוהר